עמרי אסנהיים – פרשת צאלים למנהלים- ניהול משבר בדרך אל הלא נודע

ככתב שמסקר את האזור וצועק את הצעקה של העוטף כבר יותר מ-20 שנה, כתושב שמתגורר בקיבוץ זיקים שעל גבול הרצועה וכאבא לשלושה ילדים (אמרי בן 12 ועומר ועילי, תאומים בני 10) מכניס אתכם בוקר עמוק אל בתי התושבים בעוטף ומספר על החיים תחת איום יומיומי בגבול המתוח במדינה, על התחזקות חמאס דאע"ש בעזה ועל כל מה שהתושבים ראו, אבל המדינה בחרה להכיל עד שהכל התפוצץ בשביעי באוקטובר. בוקר, שאובחן כנפגע חרדה וחשף באומץ את הטיפול שהוא עובר, משתף בכאב על התקפי החרדה ועל הרגע שבו החליט שכולם חייבים לדעת.

בהרצאה מרתקת ואינטראקטיבית, העיתונאית דניאל רוט אבנרי חושפת את מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית ומסדרונות הכנסת, מנקודת מבטה הייחודית כמי שחצתה את הקווים מספורטאית לעיתונאית. היא לוקחת את הקהל למסע מיום שגרתי בבית הנבחרים ועד לכותרות בתקשורת, מציגה כיצד מתנהלים הפוליטיקאים הרחק מהמצלמות, ואילו כוחות גלויים וסמויים משפיעים על סדר היום הציבורי בישראל. ההרצאה עוסקת באסטרטגיה של עיתונאים, באתגרים מול מקורות, מערכת ועורכים, ומציעה תובנות מעשיות על "עשה ואל תעשה" בעבודה מול התקשורת. דרך סיפורים אישיים, ניתוח כתבות ודיון פתוח עם הקהל, נבנה פסיפס חושפני של עולם עיתונאי דינמי במדינה שאין בה רגע דל.

בסוף אפריל 2015, בשעות הלילה, טגניה נוסע על כביש איילון בדרכו הביתה, כשמקור שולח לו סרטון ומעדכן אותו כי ייתכן שגם המתחרים מחזיקים בו. טגניה עוצר מיד בצד הדרך וצופה בסרטון – בו נראים שוטרים מכים חייל ממוצא אתיופי. הוא מבין מיד שמדובר בחומר נפיץ, ובאותו לילה מפרסם את הסרטון. הפרסום מטלטל את המדינה: שבועיים לאחר מכן פורצת מחאה סוערת של בני העדה האתיופית, שכוללת חסימות כבישים ועימותים אלימים, במיוחד בכיכר רבין שהופכת לזירת עימות מדממת. עשרות שוטרים ובני העדה נפצעים, ועשרות נעצרים. טגניה, ככתב משטרה, ניצב בפני דילמה מוסרית ומקצועית קשה – מצד אחד הוא חלק מעולם השוטרים, אותו הוא מסקר ביום-יום, ומנגד הוא הופך בעל כורחו לדמות מייצגת עבור בני העדה האתיופית. בהרצאותיו הוא משתף בחשיפות עיתונאיות רבות שפורסמו לאורך השנים וממחישות את עומק הגזענות והאפליה ממנה סובלת העדה – מהפרדה בגני ילדים, דרך סלקציה במועדונים, סירוב של הרבנות לחתן זוגות מעורבים, ועד לאלימות משטרתית והסללה של תלמידים לבתי ספר מוחלשים. כל אלה מצביעים על מאבק ארוך שנים לשוויון, שממשיך לבעור עד היום.