תנו לי להסביר

המלחמה המודרנית שינתה את פניה. במקום מלחמות בין שחקנים מדינתיים (אם כי לגם כאלה עדיין מתנהלות- כמובן הדוגמה המובהקת ביותר היא מלחמת רוסיה- אוקראינה), העימותים המזוינים המודרניים מתאפיינים בעימותים א-סימטריים בין צבאות טרור לבין מדינות (דוגמת העימותים בין ארה"ב ובנות בריתה נגד הטליבאן, אל קאעידה, דעא"ש וארגוני ג'יהאד עולמי נוספים; סעודיה ובנות בריתה נגד החות'ים; וכמובן מדינת ישראל נגד החמאס, הגא"פ וחיזבאללה). בסקירה נציג ונמחיש איך בסוג עימותים א-סימטריים אלה הצד הלא-מדינתי מאתגר את הצד המדינתי בכך שהוא מפר במכוון את כללים היסודיים ביותר של דיני הלחימה, בעיקר בדרך של עירוב של לוחמים ומטרות צבאיות עם אזרחים ובתקיפה מכוונת בלתי מבחינה של אזרחי הצד המדינתי. משנפגעים אזרחים בשל אסטרטגיה פסולה זאת, הצד הלא מדינתי מנהל מערכה תקשורתית ומשפטית נגד הצד המדינתי בטענה שקרית שהוא זה שמפר את דיני הלחימה. כך המערכה עוברת מעזה או לבנון למסכי הטלוויזיה והרשתות החברתיות באירופה ובארה"ב מחד גיסא ואל מוסדות האו"ם, דוגמת מועצת זכויות האדם בז'נבה, ואל בתי המשפט המדינתיים באירופה והבינלאומיים בהאג מאידך גיסא. המטרה האסטרטגית היא לא רק להביא למעצר ולשיפוט של בכירים ישראלים בבתי משפט מחוץ למדינת ישראל, אלא גם לפגוע אנושות בלגיטימציה של מדינת ישראל ולהפוך אותה למדינה מצורעת באמצעות אותה תעמולה שקרית כאילו מדינת ישראל היא זו שמפרה את דיני הלחימה, בעוד שהאמת היא הפוכה. בסקירה נציג, אפוא, את שתי החזיתות המודרניות שהתפתחו בסוג לחימה א-סימטרית זאת: החזית התקשורתית-תודעתית והחזית-המשפטית (לוחמת משפט), תוך המחשה בדוגמאות אקטואליות עד כמה שתי חזיתות חדשות אלה חיוניות לניצחון בלחימה המודרנית. עוד נציג את הדרך המתוחכמת בה מתנהל העימות המשפטי במישור התהליכי והמהותי, לרבות המחשת האיום והמענה האסטרטגי והקונקרטי שניתן בדוגמאות בולטות דוגמת מלחמת לבנון השנייה, מבצע "עופרת יצוקה" בעזה והמשט הטורקי ועוד.

זה קרה להרבה ראשי ממשלה: הטלפון האדום מצלצל באמצע הלילה, ופורצת מלחמה. מה השתנה מגולדה ועד היום? מה קורה באמת בקבינט המלחמה? ומה מלמד העבר על העתיד? לא רק אנחנו השתנינו בשבעה באוקטובר, גם הפוליטיקה שלנו השתנתה לנצח איך תיראה המערכת הפוליטית ביום שאחרי? מתי זה יקרה? ומה מלמד העבר על העתיד?

טל שהם, שורד שבי החמאס, פותח בפנינו חלון לעולם שאי אפשר לדמיין – 505 ימים של חושך, פחד, תקווה ואור. הסיפור שלו הוא לא רק על השבי עצמו, אלא גם על אבא שהחליט ברגעי האסון להציל את משפחתו ונקרע מהם באכזריות, ועל משפחה שלמה שנחטפה לעזה ועל מסע מרתק של כאב, אהבה ותקווה, הן בעזה והן כאן בבית. טל לוקח אותנו למסע חסר פילטרים אל הרגעים החשופים והקשים ביותר, ומלמד אותנו שיעור מעצים על חוסן, אמונה וכוחות נפש שעד כה לא ידענו שקיימים. זוהי הזדמנות נדירה להכיר את הסיפור מנקודת מבטו האישית, להתרגש, להרהר ולהתחבר לעוצמה הטמונה בכל אחד מאיתנו.