צבי יחזקאלי – אמרתי לכם, זה ג'יהאד

מלחמת עזה העלתה, שוב, את האנטישמיות. והפעם לא האנטשימיות הדתית, או על רקע תיאוריות גזע - אנטשימיות חדשה, הבאה מהשמאל הפרוגרסיבי. מדוע מחלת הנפש הזו אינה גוועת - אלא להפך, רק מתגברת? וכיצד סוגי האנטישמיות השונים מזינים זה את זה? איך הרשתות החברתיות תורמות? מתחילת הנצרות ועד הקמפוסים האמריקנים ותיאוריית ההחלפה - מסע אל השנאה המסרבת להיעלם.

ישראל ניצבת כיום בצומת דרכים קריטית, כשהיא מאזנת בין מעמדה כמעצמה אזורית אסטרטגית שנהנית משיתופי פעולה ביטחוניים ומדיניים חסרי תקדים עם מדינות ערביות, לבין התמודדות יומיומית מורכבת עם איומי טרור מתמשכים מעזה, מיהודה ושומרון ומהחזית הצפונית. ברקע מרחפת האפשרות להתלקחות מחודשת בעזה ולמבצע רחב היקף ביהודה ושומרון, לצד סימני שאלה משמעותיים באשר לעתיד לאחר חתימת הסכם גרעין אפשרי עם איראן. גם בגזרה הדיפלומטית עולה השאלה האם מדינות נוספות יצטרפו להסכמי אברהם, ומהן ההשלכות של מהלך כזה על האזור. במקביל, קיימת דריכות מתמשכת לנוכח המתחים בזירה הפנימית, במיוחד ביחסים בין המדינה לבין ערביי ישראל, שעלולים להתפרץ שוב ולהעמיק את הקרע החברתי.

מאז ה 7.10 ישראל מנהלת מלחמה מרובת חזיתות. בחזית האיראנית והמלחמה שאמור לקחת בה חלק המערב הנאור , אפילו משטר האייתולות הופך במערב ל״צד הנכון של ההיסטוריה״.איך הקמפיין האנטי ישראלי לקח בעלות גם על המלחמה של ישראל בגרעין האירני? בחזית נוספת, המלחמה לא מנוהלת באמצעות רובים, מטוסי קרב, או טנקים, אבל היא חשובה לא פחות מאחרות. במידה רבה החזית הזו מאפשרת את הפעילות הישראלית בחזיתות האחרות -זו החזית שבה מתרחש המאבק על דעת הקהל בעולם. בשיחה המרתקת אלעד שמחיוף מעניק הצצה אישית וייחודית לזווית אחרת של המלחמה בחמאס. הוא מעמיק בשורשי הקמפיין המתוכנן שמלבה שנאת ישראל ואנטישמיות. החזית השמינית מקיפה את הפגנות הענק ברחובות המערב, את המאבק המשפטי בבית הדין לצדק בהאג, את הקיצוניות בקמפוסים, את ההטייה בתקשורת הממוסדת, והשנאה ברשתות החברתיות באופן שלא ראינו מעולם.