קרן מרציאנו – חרבות ברזל- החזית הכלכלית

מראש השב"כ לשעבר יעקב פרי לשופטת בדימוס אתי כרייף, מפולארד עד סיירת מטכ"ל, מביבי נתניהו ועד אהוד ברק. עמרי אסנהיים ישב בשני העשורים האחרונים מול האנשים המרתקים ביותר בישראל. אסנהיים פיצח את פרשת האלמן הכפול שרצח את נשותיו, חשף את האמת מאחורי פרשת צאלים, גילה את סודות הוועדה לבחירת שופטים, חשף את פרשת האלוף רחבעם זאבי (גנדי), פיצח את הסודות של סיירת מטכ"ל, וסיפר את פרשת המרגל פולארד כפי שלא סופרה מעולם. בכל אחד מהמפגשים האלה נדרש אסנהיים להחליט למי להאמין, וגם לפתח יחסי אמון, להתקרב, לדבר – ואז לספר את הסיפור שיטלטל את המדינה. אז איך בונים אמון מול מי שיושב מולך (לא רק בטלוויזיה, גם בדייט ראשון)? איך מגיעים אל רגעים של אמת (לא רק מול מרואיין, גם מול הילדים שלך)? איך מספרים סיפור (לא רק בטלוויזיה, גם במצגת בעבודה)? איך בוחרים למי להאמין (ובמילים אחרות – ממי הייתם קונים מכונית משומשת)? בהרצאה כובשת, גלויית לב – מרגשת ומצחיקה, חושף אסנהיים את המסע שלו בדרך לאמת. זאת לא הרצאה על עיתונות או טלוויזיה, זו הרצאה על החיים. במהלך ההרצאה מקרין אסנהיים קטעים מכתבותיו ומסרטיו המדוברים ומספר על אחורי הקלעים של מפגשיו יוצאי הדופן עם הדמויות המרכזיות בפרשות.

אדר גיציס בהרצאה על מאחורי הקלעים של המלחמה בצפון, החל בהתלבטות האם לפתוח במתקפה על חיזבאללה ביום שאחרי מחדל השבעה באוקטובר, ולעומק הנכסים האסטרטגיים של ארגון הטרור המאיימים על תושבי המדינה. מנהרות הענק ומתחמי האמל״ח שנבנו במשך שנים מטרים מבתיהם של תושבי הצפון, וההחלטה לא לפלוש לגליל בשבעה באוקטובר. בהרצאה משתקפת עבודת כתב השטח תחת אש בגבול הצפון, בצל רקטות וטילי נ.ט, ושידורים דרמטיים בנקודות קיצון לצד סוגיית המפונים ביישובים סמוכי הגדר, לצד התייחסות אקטואלית ל מלחמה מול איראן דרך העיניים של כתב שטח, ואיך מצליחה מדינה אויב לגייס ישראלים – בלי לעבור את הגבול. אדר גיציס שמסקר את החזיתות החמות בקו האש, לוקח את הקהל למסע בין שידורים תחת אש, נפילת השלוחות השיעיות, ותופעה מסוכנת רחבה: יותר מ־40 ישראלים שגוייסו על ידי איראן דרך אפליקציות, הבטחות ופיתויים. על המלחמה צבאית שמשפיעה על עתיד החברה הישראלית.

בהרצאתו מספר טגניה כיצד הצליח לשבור את תקרת הזכוכית של החברה הישראלית ולהפוך לחלק משפיע מתוכה, למרות אפליה וגזענות שחווה מילדות. כבר כנער, הבטיח לעצמו שלא יישאר מהצד אלא יפעל להשתלב ולהשפיע. את דרכו העיתונאית החל בערד, שם יזם יחד עם חבריו הפקת עיתון נוער במימון עירוני, ובהמשך שימש ככתב שטח ברדיו רק"ע, שפונה לבני הקהילה האתיופית. בשנת 2004 קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו בטלוויזיה, כשעבד ככתב ומגיש בערוץ האתיופי-ישראלי IETV. במשך ארבע שנים מילא שם מגוון תפקידים, ולאחר מכן, בשנת 2008, הגיע לרגע הפריצה כשמונה לכתב פלילים ומשטרה בחברת החדשות של ערוץ 2. בשנת 2012 נבחר לרשימת "100 העיתונאים המשפיעים בחברה הישראלית" של עיתון גלובס – הישג משמעותי במיוחד לאור העובדה שטגניה עשה את דרכו מבלי להישען על קשרים חברתיים או משפחתיים, אלא בכוח הרצון, החריצות והנחישות לפרוץ דרך.